לאלון שלום
שמחנו לקבל את מכתבך בו אתה מסביר את הסיבות להסתייגויותיך מיצירת קשר פיזי כאמצעי לפיוס רינה.
אתה כותב שאתה חושש שאקט כמו חיבוק או ליטוף יכול להוות קטליזאטור לכעסיה.
אתה חושש שאקט כזה יובן, בטעות, כניסיון "מריחה" במקום הבאת טיעונים ענייניים, או כהודאה בנשיאת אחריות/אשמה למקורות הכעס.
מה שאתה מתאר כאן זו דרך מחשבה גברית טיפוסית, לפיה הדרך הנכונה לפתרון קונפליקטים היא לשכנע את הצד השני ע"י הבאת טיעונים ענייניים. זה בוודאי נכון בעולם העסקים. שם אתה גם לא רוצה לעשות שום ג'סטה שעלולה להתפרש כאילו אתה מודה באשמה או באחריות לאיזו תקלה. אם תעשה כן – זה יעלה לך, ואתה לא רוצה להפסיד.
העניין הוא שעם נשים, בזוגיות וביחסים אינטימיים, הדרך הזאת לא עובדת.
הלא אתה שמעת כמונו את רינה אומרת שעבורה, הדרך הטובה ביותר לפתור סכסוכים וכעסים היא שתרגיש אותך מלטף ומחבק אותה.
מה היא אומרת, בעצם?
היא אומרת שהטיעונים הענייניים, שכל כך חשובים בעיניך, לא מעניינים אותה. לא איכפת לה מי צודק, או אם אתה אחראי או אשם בגרימת הכעס. ברגעים האלה היא לא פועלת ברמת ההיגיון, לכן נימוקים והסברים ממש לא מעניינים אותה. היא פועלת במישור הרגשי והיא צריכה להרגיש שאיכפת לך ושאתה אוהב אותה.
היא לא רק צריכה לשמוע אותך אומר את זה. היא צריכה להרגיש את זה ממך הן במישור הרגשי והן במישור הפיזי.
לכן אמירות מפייסות, שאתה מזכיר בסיפא של המכתב, לא מספיקות, כי שוב פעם, אמירות הן ברמה של הראש, השכל וההיגיון, ומה שהיא צריכה ממך זה רגש. תחושה והמגע.
זו טעות נפוצה אצל הרבה גברים הסבורים שהאישה שלהם חושבת ופועלת כמותם. נדמה לי שהזכרנו את הספר "גברים ממאדים – נשים מנגה". השורה התחתונה בספר היא שבזוגיות – לגברים ונשים קודי התנהגות שונים והם מדברים בשפות שונות. סוד ההצלחה הוא ללמוד להכיר את השפה והמישור בהם פועל המין השני וללמוד לשחק במגרש שלה, גם אם זה לא טבעי בשבילך, לפחות בהתחלה.
לסיכום, נראה לי שלחששות שלך אין הרבה אחיזה במציאות.
אם משהו יכול להוות קטליזאטור לכעסיה זה דווקא ההתעקשות שלך להתמקד בטיעונים ענייניים. היא אומרת לך בפירוש שחיבוק או ליטוף זה המרשם להרגעה. היא מנסה ללמד אותך את השפה שלה – שפת הנשים – ולא נראה לי שתיקח סיכון כלשהו אם תאמין לה ותנסה לפעול בהתאם. להיפך – שניכם רק תרוויחו ((win/win.גם אם זה ייראה כהודאה בנשיאת אחריות/אשמה למקורות הכעס– מה הסיכון? מה אתה עלול להפסיד? שלא כמו בעולם העסקים, בעולם הזוגיות קבלת אחריות מסוימת על איך אנו משפיעים על הרגשות של השני היא חלק מהבעת אמפתיה. דבר כזה ממיס את החומות, מרכך את הכעס ותורם לפתיחות הדדית, בעוד שוויכוחים שכלתניים על מי עשה מה ולמה ומדוע יוצרים רק ניכור ותסכול. גם כשאתה מנצח בוויכוח, זהו ניצחון פירוס שלא נותן הנאה לאף אחד
בזוגיות יש רק שתי אלטרנטיבות או win/win או lose/lose אין מצב שאחד מנצח והשני מפסיד. אין מקום למלחמה:
Make love – not war
בזוגיות אין צורך להיות צודק, כי להיות צודק זה להישאר לבד.