צריך להספיק ולהגיע לעבודה, להביא את הילד לגן, לקופת החולים, לסיים את הקניות בסופר, לסדר את הבית. להספיק, להספיק ולהספיק…. הראש רץ למרחקים ארוכים, לפרוייקט הבא, לדירה שעוד לא נקנתה, לילד שעוד לא הגיע לעולם, לאוכל שעוד לא בושל, לתשלום שעוד לא נעשה. והראש מסתובב, ומספרים לך שלהיות יעיל, אפקטיבי זאת המטרה. טכניקות ניצול זמן באות למגר עצלות ונינוחות. והראש מכוון מטרה, לעשיה הבאה, לתוצאה. הרי בלי הישיגם אנחנו לא שווים.
ובעוד אלפי מחשבות מתרוצצות, נמצא לו זה הקטן, מאחור, בשקט, בסל קל. לעיתים הוא בוכה ומחשבה כיצד להרגיע אותו, כיצד לעזור לו לגדול מהר יותר, טוב יותר משתלבת בשלל המשימות. ולרגע שקט, שקט מופלא במכונית השקטה. ורווחה מחשבתית, ממלאת את הראש המפוצץ. ולרגע תחושת לאות וצורך במנוחה שקטה. והראש לא עובד. והגוף ,כמו מכונה, יוצא אוטומטית מהמכונית, בתנועה מהירה למשימה הבאה, והדלת נסגרת, בשקט, על מי שישן שם במנוחה, והמחשבה נעה קדימה, ושם מאחור נשאר, מי שאולי נראה אותו בפעם האחרונה.
